DIVE INTO MY WORLD
TOA – זנזיבר
יצירת חוויות דרך עיצוב
הפרויקט הזה היה אחד האתגרים היצירתיים והמאתגרים ביותר שעשיתי – לקחת מלון מודרני לחלוטין, ללא שום חיבור לסביבה המקומית, ולהפוך אותו למלון חווייתי (Experience Hotel) שמחבר את האורחים לווייב, לתרבות, ולחומריות של זנזיבר.
כשהגעתי למלון, היה ברור שהעיצוב הנקי והמודרני לא מספר שום סיפור מקומי. האורחים שהגיעו לזנזיבר, מקום עם תרבות עשירה, חומרים טבעיים ותחושת קסם אותנטית, מצאו את עצמם בחלל ללא נשמה. האתגר היה ברור – ליצור זהות למקום, לחבר אותו לסביבה ולהעניק לאורחים חוויות חדשות – וכל זה תוך חודשיים וחצי בלבד.
האתגר לא היה רק הזמן הקצר – העבודה התבצעה עם ציוד בסיסי בלבד: פטיש, מסמרים ומסור ידני. גם חומרי הגלם היו מוגבלים, מה שחייב אותי למקסם יצירתיות ולמצוא פתרונות חכמים מתוך מה שזמין בשטח.
אחד הצעדים המרכזיים בפרויקט היה תכנון ובנייה מחדש של מרחבים שייצרו חוויות בתוך המלון. הוספנו מתחם וולנס שמתחבר לאווירת הרוגע של זנזיבר, תכננו דקים עם מפלסים שונים ומקומות ישיבה חדשים, שיצרו אזורי מפגש אינטימיים ונעימים לאורחים. כדי לחבר טוב יותר בין הבריכה לחוף, תוכנן דק ישיבה רחב ידיים, שפתח את החלל והפך לנקודת מפגש טבעית בין שני האזורים. בנוסף, חלקים מהצמחייה הגבוהה שכיסתה את הנוף הוזזו, כך שהים, שהיה מוסתר עד אז, נחשף לכל אורחי המלון, מה שהעצים משמעותית את תחושת החופש והזרימה של המקום.
בעיצוב המחודש של המלון היה לי חשוב להכניס את התרבות המקומית אל תוך החלל. תוך כדי השיפוץ, ניצלתי חומרי גלם שפורקו והפכתי אותם ליצירות אמנות קיריות, בשילוב קש מקומי, ששימש בעבר כמטאטא, וחומרים נוספים שאספתי בשווקים של זנזיבר. אחת היצירות הבולטות ביותר הייתה קיר שלם שנבנה מחלקי עצי קוקוס, שעוטרו בחרוזים בהשראת שבט המסאי, ויצרו אלמנט דקורטיבי בעל נוכחות חזקה.
גם בפרטים הקטנים שינינו גישה – מיטות החוף הכבדות, שהיו מסיביות ומכוסות בצבע שהסתיר את יופיין, פורקו לחלוטין והפכו לכורסאות ושולחנות צד בעיצוב מחודש, שהחזירו לחומר את החיות והאופי הטבעי שלו.
מעבר לעיצוב הפנים, היה חשוב לשנות את האופי של המבנים עצמם ולהכניס אותם טוב יותר לנוף המקומי. חדר האוכל והברים שודרגו עם קיר תבלינים בגובה שישה מטרים, ששימש כאלמנט דומיננטי והדגיש את הקשר של זנזיבר למסורת התבלינים העשירה שלה. כדי לטשטש את המראה המודרני והנוקשה של המבנים, יצרנו מערכת כבלים עם חלקי עץ, שאפשרו לצמחייה לטפס ולהשתלב בבניין. עם הזמן, הבניין צפוי להשתנות באופן טבעי ולהיטמע בתוך הסביבה הטרופית שסביבו.
לצד אלה, הבריכה קיבלה תוספת שהפכה למוקד עניין ייחודי – מיטות צפות, שיצרו פינות רגיעה שמשלבות את המים עם השמש והאוויר הפתוח. גם גופי התאורה שהיו במלון קיבלו פרשנות חדשה – פירקנו את הציפוי הסטנדרטי שלהם ושדרגנו אותם לגופי תאורה מרשת ברזל חלודה עם נגיעות של קש, מה שהעניק להם מראה מחוספס-אלגנטי, שמרגיש מקומי יותר.
החוויה כולה השתנתה – האורחים שהגיעו למלון גנרי ללא אופי מקומי, מצאו את עצמם במקום מלא באווירה, חומרים טבעיים וסיפור שמחבר אותם לאי ולתרבות שלו. הפרויקט הזה הוכיח שבשביל להפוך חלל גנרי לחלל עם אופי, לא צריך לשנות את הכל – מספיק לשלב חומרים מקומיים, לתת מקום למסורת ולשלב יצירתיות בחשיבה מחוץ לקופסה. המלון הפך למרחב חי, מלא חוויות, שבו כל פרט מחובר למקום שבו הוא נמצא – וכל זאת, תוך זמן שיא ותנאים מאתגרים במיוחד.
TOA – זנזיבר
יצירת חוויות דרך עיצוב
הפרויקט הזה היה אחד האתגרים היצירתיים והמאתגרים ביותר שעשיתי – לקחת מלון מודרני לחלוטין, ללא שום חיבור לסביבה המקומית, ולהפוך אותו למלון חווייתי (Experience Hotel) שמחבר את האורחים לווייב, לתרבות, ולחומריות של זנזיבר.
כשהגעתי למלון, היה ברור שהעיצוב הנקי והמודרני לא מספר שום סיפור מקומי. האורחים שהגיעו לזנזיבר, מקום עם תרבות עשירה, חומרים טבעיים ותחושת קסם אותנטית, מצאו את עצמם בחלל ללא נשמה. האתגר היה ברור – ליצור זהות למקום, לחבר אותו לסביבה ולהעניק לאורחים חוויות חדשות – וכל זה תוך חודשיים וחצי בלבד.
האתגר לא היה רק הזמן הקצר – העבודה התבצעה עם ציוד בסיסי בלבד: פטיש, מסמרים ומסור ידני. גם חומרי הגלם היו מוגבלים, מה שחייב אותי למקסם יצירתיות ולמצוא פתרונות חכמים מתוך מה שזמין בשטח.
אחד הצעדים המרכזיים בפרויקט היה תכנון ובנייה מחדש של מרחבים שייצרו חוויות בתוך המלון. הוספנו מתחם וולנס שמתחבר לאווירת הרוגע של זנזיבר, תכננו דקים עם מפלסים שונים ומקומות ישיבה חדשים, שיצרו אזורי מפגש אינטימיים ונעימים לאורחים. כדי לחבר טוב יותר בין הבריכה לחוף, תוכנן דק ישיבה רחב ידיים, שפתח את החלל והפך לנקודת מפגש טבעית בין שני האזורים. בנוסף, חלקים מהצמחייה הגבוהה שכיסתה את הנוף הוזזו, כך שהים, שהיה מוסתר עד אז, נחשף לכל אורחי המלון, מה שהעצים משמעותית את תחושת החופש והזרימה של המקום.
בעיצוב המחודש של המלון היה לי חשוב להכניס את התרבות המקומית אל תוך החלל. תוך כדי השיפוץ, ניצלתי חומרי גלם שפורקו והפכתי אותם ליצירות אמנות קיריות, בשילוב קש מקומי, ששימש בעבר כמטאטא, וחומרים נוספים שאספתי בשווקים של זנזיבר. אחת היצירות הבולטות ביותר הייתה קיר שלם שנבנה מחלקי עצי קוקוס, שעוטרו בחרוזים בהשראת שבט המסאי, ויצרו אלמנט דקורטיבי בעל נוכחות חזקה.
גם בפרטים הקטנים שינינו גישה – מיטות החוף הכבדות, שהיו מסיביות ומכוסות בצבע שהסתיר את יופיין, פורקו לחלוטין והפכו לכורסאות ושולחנות צד בעיצוב מחודש, שהחזירו לחומר את החיות והאופי הטבעי שלו.
מעבר לעיצוב הפנים, היה חשוב לשנות את האופי של המבנים עצמם ולהכניס אותם טוב יותר לנוף המקומי. חדר האוכל והברים שודרגו עם קיר תבלינים בגובה שישה מטרים, ששימש כאלמנט דומיננטי והדגיש את הקשר של זנזיבר למסורת התבלינים העשירה שלה. כדי לטשטש את המראה המודרני והנוקשה של המבנים, יצרנו מערכת כבלים עם חלקי עץ, שאפשרו לצמחייה לטפס ולהשתלב בבניין. עם הזמן, הבניין צפוי להשתנות באופן טבעי ולהיטמע בתוך הסביבה הטרופית שסביבו.
לצד אלה, הבריכה קיבלה תוספת שהפכה למוקד עניין ייחודי – מיטות צפות, שיצרו פינות רגיעה שמשלבות את המים עם השמש והאוויר הפתוח. גם גופי התאורה שהיו במלון קיבלו פרשנות חדשה – פירקנו את הציפוי הסטנדרטי שלהם ושדרגנו אותם לגופי תאורה מרשת ברזל חלודה עם נגיעות של קש, מה שהעניק להם מראה מחוספס-אלגנטי, שמרגיש מקומי יותר.
החוויה כולה השתנתה – האורחים שהגיעו למלון גנרי ללא אופי מקומי, מצאו את עצמם במקום מלא באווירה, חומרים טבעיים וסיפור שמחבר אותם לאי ולתרבות שלו. הפרויקט הזה הוכיח שבשביל להפוך חלל גנרי לחלל עם אופי, לא צריך לשנות את הכל – מספיק לשלב חומרים מקומיים, לתת מקום למסורת ולשלב יצירתיות בחשיבה מחוץ לקופסה. המלון הפך למרחב חי, מלא חוויות, שבו כל פרט מחובר למקום שבו הוא נמצא – וכל זאת, תוך זמן שיא ותנאים מאתגרים במיוחד.
בואו נדבר!
רוצים להתייעץ איתי על עיצוב החלל שלכם? השאירו פרטים ואצור אתכם קשר בהקדם
מאמרים אחרונים מהבלוג
© כל הזכויות שמורות לסטודיו hoolala | אפיון, עיצוב ופיתוח Mercure
